<h1>התרומה סימן קל"ד</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ר' יהושע בן קרחה או' אומר אדם לחברו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב א"ר יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר וא' מתיר אם א' מהן גדול ממנו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר"י בן קרחה או' בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל א"ר יוסף הלכה כר"י בן קרחה ובתלמוד יש איכא דאמרי ואין מפורש איזה עיקר ופרש"י בשל תורה הלך אחר המיקל מיד כרבנן זיל בתר בתרא ור"ת וריב"א פירשו דסברא דכל איכא דאמרי ללשון ראשון כטפל לגבי עיקר ושוב חזר ר"ת לומר דבשל סופרים הלך אחר המיקל כמו בשמעתי' בפלוגתא דתרי תנאי נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. וכן הלכה כדקאמר תלמוד' דעבדי כוותיה משום דתליא באשלי רברבי וכן פסק שמואל ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי' דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם ר"ל בסוף כל ברכה מעין ברכה אומר' כדאמר רב חייא בר אשי או' רב אם יש חולה בתוך ביתו או' בברכת חולים אם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים וכן א"ר יהושע ב"ל אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם רצה לומר אחר תפלתו אפי' כסדר יוה"כ אומרה קודם אלהי נצור משמע דווקא אחר תפלתו יכול להאריך אבל באמצע הברכות אין יכול להאריך ועתה הוא רגילות לו' סליחות באמצע סלח לנו ומרבין תחנונים באמצע הברכה ושמא י"ל דצרכי צבור שאני ושרי אבל צרכי יחיד אין להאריך כי אם אחר תפלתו ועוד י"ל דלרבות' נקט אפי' לאחר תפלתו שכבר הפסיק מלומר תחנונים ואמר כבר שלש אחרונות שבו דברי שבח סד"א שאסור לומר תחנונים ולצרפן בתפלתו עד לאחר אלהי נצור ויעקור רגליו קמ"ל דשרי וכ"ש בשומע תפלה ובאמצע כל הברכה שמותר לו' מענינה.
<h2>דף ט.</h2>
תניא בסדר עולם רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע מלכות יון בפני הבית מאה ושמנים מלכות בית חשמונאי מאה ושלש מלכות הורודוס מאה ושלש הרי ארבע מאות ועשרים שנה שעמד הבית אמר רב פפא אי טעיתנא שרוצה למנות שנים שאחר חורבן ולא ידע פרטא כמה הוי לשייליה לספרא כמה חשיב וליטפי עלייהו עשרים שנים שהסופר כותב בשטרות הזמן ממלכות יונים כדתניא בגולה אין מונין אלא למלכות יוונים בלבד ומלכות יון היתה קודם חורבן שפ"ו שנים כדאיתא בבריתא דר"י דלעיל. ושש שנים של תחלת מלכותו בעילם שלא מלכו רק בעילם לא קחשיב א"כ הסופר חשיב ש"ף שנים קודם החורבן וכי הוו ב' וחד שנין לאחר החורבן חשב הסופ' ד' מאות וחד שנה אם כן פרט' דסופר הוי שנה אחת וכי טפי תנא עליה ב' שנה משכח לחומריה שיש מן החורבן כ"א שנה.
